לכלוך, אדמה, תאפשר לקרוא לזה באיזה שם שנבחר -אבל, בכל מקום שאנחנו הולכים אליו. זהו שורש הקיום שלנו, התומך ברגליים שלנו, בחוות שלנו, בערים שלנו.


עם זאת, הספר המרתק אך המדאיג הזה מגלה שנגמר לנו הלכלוך, וזה לא עניין לצחוק. היסטוריה טבעית ותרבותית מרתקת של אדמה שסוחפת מתרבויות עתיקות ועד לזמנים מודרניים, Dirt: The Erosion of Civilizations בוחנת את הרעיון המשכנע שאנו – וכבר מזמן – מנצלים את אדמת כדור הארץ.


פעם אחת שהאדמה חשופה מצמחייה מגוננת וחשופה לרוח ולגשם, מביאה את הקרקע להישחק טיפין טיפין, לאט מספיק כדי להתעלם ממנה במהלך חיים בודדים. אבל מהר מספיק, במשך מאות שנים כדי להגביל את תוחלת החיים של ציוויליזציות. תערובת עשירה של היסטוריה, ארכיאולוגיה וגיאולוגיה, מראות כי העפר מתחקה אחר תפקיד השימוש בקרקע והתעללות התחילה כבר בראשית ההיסטוריה של מסופוטמיה, יוון העתיקה, האימפריה הרומית, סין, הקולוניאליזם האירופי, מרכז אמריקה והדחיפה האמריקאית מערבה.


אנו רואים כיצד האדמה עיצבה אותנו ואנו עיצבנו את האדמה – כחברה אחר חברה עלתה, שגשגה וחרשה תרומה טבעית של עפר פורה. דייוויד ר. מונטגומרי רואה בעלייה האחרונה של חקלאות אורגנית ללא עיבוד תקווה למהפכה חקלאית חדשה שעשויה לעזור לנו להימנע מגורלן של ציוויליזציות קודמות.


לרכישה בלינק


וגם בלינק