נערכים למשבר בחקלאות

כיצד בונים חוסן חקלאי על פי גישה של חקלאות מחדשת


הקדמה :


בימים לא פשוטים אלה ראינו דוגמאות לשבריריות של החקלאות הישראלית, ומאידך גם נקודות של חוסן במענה ובתמיכה הציבורית ובהתעוררות הציבור והקהילה המקומית לתמיכה בחקלאות ובהכרה בחשיבותה. האירועים האלו ניתן להפיק תובנות חשובות על דרכים לבניית חוסן, וגם על שבריריות שעדיף להימנע ממנה. "חקלאות מחדשת", על שלל גישותיה, מתמקדת בעיקר בבריאות הקרקע ובשיטות גידול שתומכות בשמירה על פוריותה לאורך זמן, אך לאלו גם השלכות רחבות יותר על מבנה המערך החקלאי עצמו ועל אופן הניהול שלו כעסק וכעוגן קהילתי. את העקרונות של החקלאות המחדשת אפשר להוציא מהמיקרו אל המאקרו וליישם אותם כעקרונות לבניית חוסן עסקי והימנעות מיצירת מודלים שבריריים.



השבריריות של הגישה התעשייתית:

כדי להבין כיצד בונים חוסן, תחילה יש להבין את הגורמים לשבריריות.

כיום הגישה התעשייתית (שרווחת גם בחקלאות) מושתת על מספר עקרונות:



  1. הפשטה של תהליכי הייצור- יצירת אחידות וייצוא העבודה והשירותים אל מחוץ למשק.

  2. ריכוז תהליכי הייצור- העדפת תהליכים עתירי אנרגיה המרכזים את תהליך הייצור, במקום פריסת תהליכים לאורך זמן ומרחב.

  3. פוקוס על רווחיות מעל כל ערך אחר- גישה זו נכונה רק לתקופות של יציבות ולא של בנייה.

  4. הגדלת המערך למקסימום כאסטרטגיה לתחרותיות- צמיחה לא פרופורציונלית הדורשת לקיחת סיכונים גדולים עוד לפני הגעה ליציבות.

  5. צמצום כוח עבודה ככל הניתן והישענות על מיכון מתקדם (ויקר).


עקרונות אלו, אשר כמובן יעילים בדרכם, עיצבו בארץ חקלאות בעלת אופי מאוד תלותי ורגיש לשינויים במשק. זוהי מציאות בה החקלאי נמצא בסיכון מתמיד בעוד שחברות השיווק קוצרות רווחים על תחרות ומלחמת ההישרדות של החקלאים.

חלק מהכוחות המעצבים את המצב הזה נמצאים מחוץ לשליטתו של החקלאי הבודד אך חלקם נמצאים בהישג ידיו ונתונים לבחירתו.

דוגמה לכך היא משק אשר מתמקד בגידול אחד ומתמקצע בו ,מחזיק צוות מיומן לאותו גידול וכלים ייעודיים ויקרים. משק כזה נמצא במצב הרגיש ביותר לכל שינוי, בין אם זה תנודות בביקוש בשוק, עזיבת עובדים וצוות, אי זמינות משאבים המהווים חלק מתהליך הגידול ועוד.

ה"משק המודרני" נמצא באופן תמידי בסיכון גבוה, כאשר הפסד יכול להיות הפסד תהומי.

כל זה מתוך עקרונות של ריכוזיות, גדילה, והתמקדות ביצירת רווח גבוה בכל מחיר.


בימים אלה ראינו איך החקלאות הישראלית, שכבר הייתה שרויה ברובה במלחמת הישרדות,  חטפה מכה קשה מהאסון שפקד את המדינה (מלחמת "חרבות ברזל") והוביל לעזיבת מרבית כוח העבודה החקלאי המורכב מפועלים ערבים ומפועלים תאילנדים שהורתעו וחזרו למדינתם. המלחמה הביא משקים רבים לסף קריסה, לחיסול עונת הגידול ואף לסיכון היכולת להמשיך לשקם את האופרציה שלהם בעונות הבאות.


כמובן שאסונות, לרבות מלחמות ומשברים ביטחוניים הם תופעות שלא ניתן להבטיח שלא יקרו וכך גם שינויים ותנודות בשוק ובכלכלה הרחבה.

המצב הנוכחי מזמין אותנו לבחון מחדש את האסטרטגיות והעקרונות עליהם אנו נשענים בניהול האופרציות החקלאיות שלנו ובאסטרטגיות שלנו ליצירת חוסן על כל רבדיו.


בניית חוסן לפי עקרונות של חקלאות מחדשת:

את העקרונות לבניית חוסן חקלאי אנו שואבים ישירות מהתובנות והפרקטיקות של מדעי הקרקע ומהעקרונות של בניית אדמה חסונה ופרודוקטיבית.

אנו מוציאים עקרונות אילו מהמיקרו אל המאקרו כדי לבנות אסטרטגיה ניהולית לבניית חוסן עסקי עבור האופרציה החקלאית.


עקרון החוסן הראשון: מגוון

בתחום הקרקע, המגוון המיקרוביאלי דואג שהמערכת החיה, התומכת בצמח, תהיה גמישה לשינויים ותוכל למלא טווח רחב של צרכים משתנים כדי שתוכל לתמוך בצמח בכל שלבי הגידול. בתרגום לרמת המשק אנחנו רוצים גם לייצר מגוון בכל הרבדים של מערכות היחסים של המשק, מול לקוחות הרוכשים מאיתנו תוצרת, מול ספקי התשומות השונות וגם מול כוח העבודה והשירותים החקלאיים להם אנו נדרשים. יצירת מגוון לקוחות אמנם יכולה לעלות בתוספת מאמץ לניהול קשרי לקוחות אך מייצרת חוסן וגמישות עבור המשק שאינו הופך לתלוי בלקוח אחד בודד, סוחר או משווק, המחזיק את החקלאי בעמדת מיקוח חלשה.


בניית מגוון בכוח העבודה במשק מאפשר לחקלאי להחזיק קשרים עם אוכלוסיות עובדים שונות בעלי כישורים ויכולות מגוונות הנותנים מענה מותאם למגוון המשימות בשטח. דוגמה לשונות היא משימות הדורשות מיומנות טכנית גבוהה ויקרה, לעומת עבודות פשוטות הדורשות ידיים רבות, או עבודות ניהוליות הדורשות חשיבה ויכולות אנושיות מגוונות.


שמירה על קשר עם מגוון רב של כוח עבודה מייצרת חוסן ופותחת אפשרויות חדשות לחקלאי שיודע להפיק מהם את המירב. מגוון בספקים מהם החקלאי רוכש תשומות למערך החקלאי (כלי עבודה, ציוד, חומרי גלם וכו') שומר את החקלאי פתוח לאפשרויות רבות ומאפשר לו להשוות בין מחירים ואיכויות של חומרי הגלם או המוצרים. מגוון בסוגי הגידולים עצמם הוא מהאסטרטגיות הבסיסיות ביותר לפריסת סיכונים בחקלאות. גיוון מסוג זה פורס את הסיכון בפני מחלות, מזיקים, מפגעי טבע, תקלות טכניות בגידול ומשינויים לא צפויים בשוק.


במצב של מגוון גידולים, במידה וגידול אחד נכשל מסיבה זו או אחרת, ההפסד אינו הפסד של 100% מעונת הגידול הנוכחית.  בנוסף לכך, גיוון בסוגי הגידולים מוריד גם את ה"פיקים"- נקודות השיא בעצימות העבודה, כיוון שכל גידול דורש טיפולים שונים בזמנים אחרים, וכך אלה מתפרשים באופן רחב יותר לאורך עונות הגידול.


בחקלאות מחדשת המגוון בגידולים מאפשר גם ניצול טווח רחב יותר של הזמן והמרחב החקלאי. הוספת גידולים נוספים בעונות המעבר מאפשרת הכנסות נוספות ומאפשר שמירה על המערכת האקולוגית בשטח הכוללת מאביקים וחרקים חיוניים. הרציפות מאפשרת את המשכיותם בשטח. לבסוף מגוון תומך במגוון. מערך חקלאי שבו הגידולים, הלקוחות וכוח העבודה מגוונים – תומך אחד בשני ומייצר יציבות שהיא אומנם דינאמית באופייה, אך בעלת יציבות והמשכיות ונמצאת בסיכון קיומי קטן ביחס למערכים ריכוזיים הנשענים על לקוח אחד או על קבוצת עובדים אחת.



עקרון החוסן השני: מקומיות

בחקלאות מחדשת קיימת העדפה לגידולים המקומיים, המותאמים לאקלים המקומי, ובכך עמידים יותר בפני התנאים, המשאבים והאתגרים המקומיים.

בהסתכלות על המערך החקלאי, המקומיות נוגעת למערכות היחסים של המשק, כאמור ללקוחות, לכוח העבודה ולמשאבים הנדרשים לגידול.

על מנת לבנות חוסן אנו שואפים להישען על משאבים מקומיים זמינים, אלה שאינם תלויים בשרשראות אספקה רחוקות, מורכבות ורגישות.

כמו כן הישענות על כוח עבודה מקומי מבטיח יציבות, תמיכה הדדית ורצון משותף להצלחה (עוד על יצירת מסגרות לכוח עבודה מקומי בהמשך).

קיימת העדפה גם ללקוחות הנמצאים בקרבת מקום על פני לקוחות שנמצאים הרחק ויכולים להחליף ספקים רק בשביל לשפר מעט את הכדאיות הכלכלית.


המקומיות באה לידי ביטוי ברמת הקרבה אך לא רק בקרבה הגיאוגרפית אלא גם הביורוקרטית- קשר ישיר ואישי הינו יעיל ויציב יותר מקשר דרך ספקי שירות משניים או קבלנים.

קרבת מערכות היחסים מייצרת ערבות הדדית והיא בונה חוסן העשוי מהערך המוסף של הקרבה, בעוד ששירותים הניתנים דרך גורם שלישי או רביעי הם עניין של עסקים בלבד, ונתונים לתחרות ששמה את יחסי העבודה בסיכון גבוה.

שאיפה למקומית בונה מערכות יחסים יציבות והדדיות בהן שני הצדדים תומכים זה בזה. יחד עם עקרון המגוון, המקומיות בונה משקים עם קשרים חזקים מצד אחד וגמישים מצד שני. שילוב זה מייצר חוסן מול שינויים, כמו גם כוח ושגשוג משותף.



עקרון החוסן השלישי: צמיחה טבעית


בחקלאות המחדשת ברמת האדמה אנו מעוניינים לטפח את התהליכים של צמיחה טבעית מתוך הבנה שאין דבר יותר יעיל ומדויק עבור האדמה והגידולים ממערכת החיים המתפתחת סביבם באופן טבעי.

בין אם זה החיבורים בין המיקרואורגניזמים לצמחים וסוג האדמה, המערכת האקולוגית הנותנת שירותים בצורה של האבקה ואיזון מזיקים ובין עם זה הלמידה של החקלאים עם הזמן את חלקת האדמה הספציפית שלהם ואת שיטות וזמני העיבוד הטובים ביותר.

הצמיחה הטבעית היא האיכות הנבנת עם הזמן, בכל תהליך, ובכל מערכת יחסים.

ברמת המערך החקלאי עקרון הצמיחה הטבעית בא לידי ביטוי בקצב הצמיחה ההדרגתי של המשק.


לעומת הגישה התעשייתית הרווחת הדוגלת בתכנון מראש של כמויות גדולות של תוצרת, בצמיחה הטבעית השאיפה היא להתקדם בצעדים קטנים וגמישים המאפשרים התאמה מקסימלית לביקוש וליכולות הייצור של המשק. צמיחה בצורה זו מורידה נקודות מתח או בזבוז המגיעים בצורה של עודפי סחורה, הלוואות להקמת תשתיות, וסיכון כספים מאסיבי. העקרון של צמיחה טבעית נותן מידת רווחה לחקלאי ויוצר מרחב נשימה וגמישות בתהליך ההתפתחות של המשק.


עקרון הצמיחה הטבעית בשילוב עם עקרון המגוון ועקרון המקומיות מאפשרים למשק לצמוח באופן גמיש ואדפטיבי, וליצור מערכות יחסים עמוקות ויציבות שישמשו כחוסן בתקופות של אי יציבות ושינויים. מערכות יחסים אלה יהוו עוגנים של צמיחה ושגשוג הדדי גם בתקופות של יציבות, מתוך חיבורים חזקים וקהילתיות תומכת.

עקרונות אלו אינם יעדים סופיים אלא מצפן לבניית חוסן עבור חקלאים מכל הסוגים ובכל קנה מידה. החוסן בא לידי ביטוי בבריאותה של הקרקע, בחוסן הכלכלי של העסק, בחוסן הקהילתי והנפשי שחשיבותם וערכם אינם ניתנים לתמחור, ועוד.

מתוך אמונה בחקלאים ובאינטואיציה והידע המגיע מתוך חיבורם לאדמה ולאזור, אנו מאמינים שכל חקלאי וחקלאית ידעו לפרש את העקרונות האלה בצורה הטובה והמתאימה ביותר למערך החקלאי הייחודי שלהם.


טיפים לזמן מלחמה – "חרבות ברזל"

לאחר שסקרנו בצורה רוחבית את העקרונות, נציע כאן מספר הצעות לפעולות על פי שלושת העקרונות ליצירת חוסן:



העסקה של ישראלים


סוגיית ההעסקה של עובדים ישראלים בחקלאות היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר בימים אלו ובכלל.

כידוע ישראלים בכל שכבות האוכלוסייה אינם מורגלים לעבודה פיזית, וכמובן שגם לא עבודה בעלת אופי סיזיפי כמו חקלאות. מעבר לכך, עבור רוב הישראלים עבודה מונוטונית החוזרת על עצצמה אינה מספקת את הגירוי האינטלקטואלי אליו העובד הישראלי הממוצע רגיל. גם ברמה החברתית, העובד הישראלי זקוק לחוויה חברתית משמעותית כדי לקיים שגרת עבודה ולשמור על מורל.

עקב חוסר הניסיון של רוב העובדים ישראלים בעבודה פיזית, הספקי העבודה ואיכותה במקרים רבים נמוכים יותר מזו של עובדים זרים מיומנים.

למרות כל זאת, העסקת צוותים ישראלים יכולים לתת מענה זמין ויציב לכמות לא מבוטלת של עבודה בייחוד אם הדבר מאורגן ומנוהל בצורה טובה


טיפים להעסקת ישראלים :



  1. מציאת קהל עובדים פוטנציאלי

    (בני נוער / סטודנטים / תושבי הישוב / תושבי ישובים בקרבת המשק.  שיתופי פעולה עם עמותות, ארגונים או עסקים באזור או מרחוק.

  2. יצירת מסגרת עבודה מסודרת ומתאימה

    בניית מסגרת אטרקטיבית לאותה אוכלוסיית עובדים, מסגרות עבודה חלקיות של ימים בודדים בשבוע שמאפשרות לעובד הישראלי מצד אחד להתגייס לעבודה קבועה ולהתמיד לאורך זמן ומצד שני משאירה אותו פנוי לעסוק בפעילויות נוספות ולנהל חיים מורכבים ומגוונים המתאימים לסטנדרטים הישראליים.

  3. יצירת מסגרות עבודה חברתיות

    דאגה לחוויה של העובדים ויצירת ערך נוסף לעבודה, הפיכת העבודה לעוגן חברתי ונקודת מפגש מעבר לעבודה בלבד.

    אחת ההזדמנויות הגדולות היא הפיכת עבודה חקלאית לעוגן חברתי ומפגש קהילתי , זות עלידי גיוס וריכוז ימי עבודה של קהילות , חברים , ארגונים ועוד, יצירת פלטפורמה שבועית קבועה שהיא לא רק עבודה אלה הזדמנות למפגש חברתי, דברים כמו יצירת ארוחות משותפות והזמנת חברי הקהילה לבשל / ללמוד ולעבור דינאמיקות חברתיות כחלק מיום העבודה הופך את העבודה לבעלת ערך ומושכת  ומאפשר לעובדים ישראלים להתמיד לצבור ניסיון ולהוות חלק משמעותי בעבודה החקלאית.

  4. חיבור לערכים וחיבור לכלל שרשרת האספקה

    כאשר עובדי השטח מחוברים ערכית לחשיבות של העבודה החקלאית ומבינים שהם בעצם מגדלים מזון עבור אנשים, נוצרת תחושת חשיבות המעלה את המוטיבציה לעבודה זאת. יצירת חיבורים והעמקת קשרים בין העובדים ללקוחות, לספקים ולגורמים נוספים לאורך שרשרת האספקה יוצר מסגרת ערכית המושכת את העובדים הישראלים שמחפשים להרגיש משמעותיים.

  5. גיוון בסוגי גידולים (פוליקולטורה) וגישה חקלאית סביבתית/ברת קיימא

    הגיוון והגישה הסביבתית הופכות את העבודה במשק למגוונת ו'מעניינת' עבור עובדים ישראלים, שהם לרוב בעלי סף גירוי גבוה וזקוקים הן לחיבור לערכים והן לפגוש סוגיות מורכבות ומעניינות בשטח ברמה התפעולית וגם הערכית/מוסרית.

    אימוץ של שיטות חקלאיות מחדשות וגיוון הגידולים מייצר עבור העובד הישראלי מרחב עבודה מאתגר מסקרן ומושך.


המלצות אילו דורשות מהחקלאי מידה של יצירתיות ויכולת לנהל קשריםמסוגים שונים, אך גם כאן ניתן להפוך את הקושי להזדמנות, ביצירת מבנה מסודר ומתאים לאוכלוסיית היעד המקומית הקיימת. זוהי אפשרות להפוך קבוצות של ישראלים מכל הקשת החברתית לכוח עבודה משמעותי, מנוסה ומאורגן, שיכול לתת מענה למאסות לא מבוטלות של עבודה ולשמש כעוגן עבור חקלאים ישראלים רבים.



המלצות לשיווק :


מגוון ומקומיות יצירת ערוצי שיווק רבים וקרובים ככול הניתן.

למרות הפשטות של שיווק כלל הסחורה ללקוח יחיד, פריסת ערוצי השיווק למגוון שווקים יוצרת מערכת עמידה לשינויים בה יש לחקלאי מרחב תמרון בזמנים של שינוי וטלטלה. כאשר השיווק נעשה צקרבה הגאוגרפית, מערכת היחסים מתהדקת ומקבלת הקשרים ערכיים וחברתיים, מעבר לערך הכלכלי ה"יבש".

שיווק ישיר מייצר פרנסה לקהילה המקומית, תזרים הכנסה שיכול לעבור מתאגידים גדולים ורחוקים לקהילה הקרובה, כסף שיזרום דרך הקהילה המקומית וייצר בטחון כלכלי אזורי, שבעקיפין ייצר ביטחון עבור אותם חקלאים



שימוש במשאבים מקומיים ומיחזור


דשנים וחומרי גלם הנחוצים לגידול גם הם חלק מהפאזל וגם מהווים פוטנציאל ליצירת חוסן.

חומרי דישון הם הבסיס לגידול מוצלח בין עם קומפוסט / זבל בעלי חיים או דשנים כימיים. איתור מקורות דשן מקומיים והתבססות על משאבים אלה יכול להיות מקור נוסף לתמיכה בחוסן.

עבודה מול מקורות דשן מקומיים כמו לולים רפתות דירים ואתרי קומפוסט יכולים לאפשר לחקלאי לעצב ולהשפיע על הצורה והאיכות בה החומר מטופל ולהתאים את איכות החומר לצרכיו, ומעבר לכך להפחית את הסיכון בהסתמכות על חברות גדולות ורחוקות שם אין לו קשר ישיר למקור המשאב.

ללמוד להשתמש בחומרי הגלם המקומיים הינו יתרון בעולם שבו המשאבים מתייקרים והופכים נדירים וקשים להשגה.


לסיכום


כאשר מתחילים לכוון את המשק לגישה המסתכלת קדימה, המבוססת עקרונות של מגוון, מקומיות וצמיחה טבעית, המשק כולו מתחיל להתנהל באופן שמעודד חוסן ומונע שבריריות מול שינויים וטלטלות מסוגים שונים.

במיוחד בימים מורכבים אלו, של מלחמה ואי וודאות, פנייה לכיוון החקלאות המחדשת מציעה לחקלאי ולקהילה סביבו עוגנים ונקודות חיבור שיכולים להיות ההבדל בין קריסה לפריחה.

אלה עקרונות ולא חוקים, כיוון שכל משק הוא מערכת בפני עצמה בו כל עקרון יכול להיות מיושם באופן שונה המתאים למציאות היחודית של אותו משק וחקלאי. עקרונות אלה מעודדים את החקלאי ואת הקהילה סביבו לנווט את התפתחות המשק עלפי ההיכרות הקרובה שלהם עם המשק והצרכים האתגרים וההזדמנויות הקיימות עבורם לבניית חוסן בטחון ומתוך כך סגסוג ופריחה.

דווקה בימים אילו לחקלאות המחדשת יש הרבה מה להציע לחקלאים הרוצים לשפר ולהבטיח את עתידים בסלילת דרך מותאמת למציאות חקלאית בריאה ובטוחה.


כתב את המאמר: אופיר עברי

תקופת המלחמה "חרבות ברזל", דצמבר 2023