חקלאות, בטחון ושריפות

חג שבועות, 2024


אנחנו בימי מלחמה וחג השבועות בפתח. נראה שאין זה עוד חג פסטורלי של קציר ואווירה כפרית. דרך עשן הלחימה, החג החקלאי מדגיש יותר את הפגיעות והשבריריות במלאכת גידול המזון ומזכיר את הפגיעות הזו שהתקיימה לאורך ההיסטוריה. בתקופות מלחמה השדות והשטחים הפתוחים שמזינים ומנעימים את חיינו מהווים גם הם מטרה לכל אויב המבקש לפגוע. בעוד שאנשים יכולים לרדת למקלטים או לסגת מאזורי סכנה, השדות והיערות שלנו נשארים חשופים ללא יכולת לברוח או להתחבא ממתקפות.


חג השבועות בזמן מלחמה, מדגיש עוד יותר את העומק והגורליות בקשר שלנו עם השטחים הפתוחים ובהם השדות המזינים אותנו. הקשר בין השדות ועבודתם של החקלאים מבעד למסך העשן של המלחמה, מראה לנו כי החיים שלנו וגורלנו כרוכים בגורל האדמה עליה אנו חיים. המלחמה מראה לנו שהאדמה, כמו איבר בגופינו, שותפה לגורל שלנו ופגיעה יחד איתנו למלחמות ולאיומים מולם אנו ניצבים.


בתוך המציאות העצובה והכואבת שאנו חווים, אולי נוכל דווקא להתחדש ולשפר?

אולי נוכל ללמוד ולהסיק דבר מה על מערכת היחסים שלנו עם האדמות שמקיימות אותנו בשעת המצוקה הזו? אולי אף נמצא דרך לחזק את הביטחון שלנו כעם וכמדינה דרך הממשקים בהם אנו מנהלים את אדמותינו.

כדי להתחיל להבין זאת, אנו צריכים לפרוט ולקחת בחשבון את הסכנות האמיתיות המאיימות עלינו דרך הממשק עם השטחים הפתוחים בין אם החקלאות, או היער ושטחי הבר. זאת כדי לבחון, האם אלו איומים נתונים, או סכנות הנובעות מדפוסים שאנחנו עצמינו יצרנו.


 



איום השריפות:

שריפות, מכוונות או כתוצאה מירי, הן מהסכנות הגדולות ונקודות התורפה העיקריות של כל ציוויליזציה. ברמה הכי פשוטה, איום השריפות מסכן חיי אדם שגרים בסמוך לריכוז של חומר דליק, כדוגמת שדות של חציר יבש או יערות צפופים. כך גם הפגיעה הפוטנציאלית ברכוש ובתשתיות היא סכנה שיכולה לעלות ביוקר, לפעמים עד רמת צורך להגר ולעזוב את מוקד הנזק לתקופה או לצמיתות.

מעבר לנזק המקומי, פגיעה במערכים חקלאיים, יכולה לפגוע ביכולת אספקת המזון האזורית ולהוות מפגע כלכלי, אסטרטגי, בטחוני ומורלי.

סכנות אלו אמנם נחשבות לנזק שולי ומשני, אך בקנה המידה הגדול, הן בעלות משמעות אדירה היכולה להכריע במלחמה.

יכול להיראות שכך הם הדברים, והסכנות הנובעות מהאיום על החקלאות והשטחים הפתוחים הם מציאות נתונה, אך אם נתבונן ונזהה את הדפוסים הכלליים העומדים מאחורי כל סכנה, נגלה אולי, שאלו דפוסים ברי שינוי, כאלו שבחרנו ליישם, לא תמיד מתוך מחשבה רחבה או ארוכת טווח.


הדפוסים הם אלו:



  1. רציפות

    רציפות של שטח בעל אופי מסוים, כמו שדה חיטה או יער אלונים צפוף, המאפשרים מעבר של אש על פני שטחים גדולים ללא הפרעה, ואף לעבור משדה לשדה או משדה למשאבים ותשתיות כגון בתים.



  1. ריכוזיות

    ריכוז של אותו משאב/ גידול/ תשתית, במקום אחד, מגדיל את הנזק כאשר ישנה פגיעה, ומייצר עבור האויב מטרה ברורה וקלה.



  1. הפרדה

    הפרדה גסה וגדולה בין סוגי גידולים "מונוקולטורות" (חקלאות של מין אחד), השמה את "כל הקופה" על אותו גידול ויוצרת תלות ואי פריסת סיכונים. אפילו בלי שריפה או פגיעה ישירה, כאשר קיים איום בזמן עבודה קריטי, היבול כולו יכול להפיגע. חוסר ההפרדה (הגסה) בין סוגי יבול מייצרת פוטנציאל גבוה של 100% נזק.



  1. התבססת על משאבים ותהליכים תעשייתיים (במקום על תהליכים ומשאבים ביולוגיים ואקולוגים)

    למרות שחקלאות היא תהליך ביולוגי ואף אקולוגי, הנטייה הנפוצה היא, להתבסס על תהליכים מכניים כמו כן על משאבים וחומרי גלם תעשייתיים. הישענות על מיכון כבד ויקר כמו גם על חומרים סינטטיים כמו דשנים וחומרי הדברה, הופכים את המערך החקלאי לפגיע בכך שהוא מייצר תלות בגורם חיצוני.


ארבעת הדפוסים יחד, מכפילים את האיום על השטחים הפתוחים והופכים אותם לרגישים במיוחד. בכך הם גם חושפים אותנו כחברה לאיומים הנשקפים מהם ומהתלות שלנו בהם.

יש לנו הזדמנות לחשוב מחדש על השטחים ועל הדפוסים שאנו יוצרים בהם דווקא מנקודת המבט של מלחמה והאיומים הנשקפים.


"החקלאות המחדשת" היא אוסף של פרקטיקות ודפוסי חקלאות, השואפים לייצר חוסן חקלאי, לא רק מול תנאי אקלים קיצוניים, אלא אף להוות בסיס ליצירת חוסן מול כל אותן סכנות הנשקפות דרך השטחים הפתוחים בשעת מלחמה.

אם נבין את הדפוסים שיוצרים פגיעות גבוהה, נוכל לשנות אותם, ומתוכם לתכנן מחדש את השטחים הפתוחים שלנו למצב של חוסן ועמידות.



  • במקום רציפות – קיטוע

    קיטוע חלקות ואזורים רגישים לסכנה, מייצר אפשרות להתמודד עם מפגעים נקודתיים ולצמצם את קנה המידה של הנזק.



  • במקום ריכוזיות – פריסה ופיזור

    פריסה ופיזור של משאב / גידול/ תשתית, מקטין את הסיכויים לנזק גדול ומשמעותי. כאשר המשאב או הגידול אינם ממוקמים אך ורק באזור אחד ברור הוא גם אינו מהווה מטרה מפתה עבור אויב שרוצה לפגוע.

  • במקום הפרדה – שילוב

    שילוב של גידולים / משאבים באותו תא שטח, מאפשר קיטוע של רצף מבלי לוותר על שטח מעובד כ"אזורי חיץ" ריקים.

    לדוגמה, שילוב שורות עצי פרי בתוך גד"ש או שילוב של אזורי רעייה בתוך שדות ויערות יוצרים קיטוע אסטרטגי נגד שריפות. השילוב עוזר גם בפריסת הסיכונים בין גידולים ומשאבים שונים, אשר רמת הרגישות שלהם משתנה בין העונות ובין איומים מסוגים שונים.



  • במקום התבססות על תהליכים ומשאבים תעשייתיים התבססות על תהליכים ומשאבים טבעיים

    התבססות על תהליכים טבעיים מראש פורסת את הסיכונים. למשל הדברה סינטטית, תלויה בחומרים ספציפיים המאוחסנים במקום מרוכז, היא תלויה במיכון ייעודי ויקר לריסוס ויישום החומר, וכמובן שנדרשת זמינות ועבודה שאם לא נעשית, הרי החומר נשאר במחסן ולא מגיע לבדו לשדה. לעומת זאת, ביסוס של מערכת אקולוגית מאוזנת בתוך השטחים על ידי גיוון סביבות המחייה, מייצר נוכחות תמידית של מזיקים וטורפיהם, אשר שומרים על מאזן בריא ומזעור נזקים לגידול. איזון אקולוגי הוא תהליך אשר קיים בשטח ואינו רגיש לפגיעה נקודתית או צמצום רגעי בכוח אדם.


ישנן מאות ואלפי דרכים ליישם את הדפוסים הללו על מנת ליצור ולתכנן חוסן. בחקלאות מחדשת תכנון וניהול השטחים הינו המפתח ליצירת עמידות ויציבות. דווקא כעת בחג היבול ותחת איום המלחמה, אנחנו מזמינים את חקלאי ישראל ואת המשק כולו להביט מחדש על השטחים הפתוחים שלנו ולראות את ההזדמנויות הרבות לחזק ולשפר את הממשקים שלנו עם המשאב הכי יקר לנו, האדמה.


להמשך לימוד והתעניינות בשיטות של חקלאות מחדשת וביצירת חוסן בחקלאות ובשטחים הפתוחים מוזמנים לאתר הבית של "העמותה לחקלאות מחדשת ואגרופורסטרי" בה אנו אוספים עבור החקלאים והגופים התומכים בהם את מגוון הידע, המחקר והניסיון שממשיך ומצטבר עם השנים.


מוזמנים לכתוב לנו ולהיות איתנו בקשר, נשמח לעזור בשיתוף ידע וחיבורים ובעיקר נשמח להכיר.



כתיבה: אופיר עברי,

צוות תוכן של "העמותה לחקלאות מחדשת ואגרופורסטרי בישראל".